פסק דין בית יולס נ רביב ואח 

דיון נוסף שהתקיים בבית המשפט העליון, בשאלה המשפטית, האם מוטלת על בעל מכרז החובה לנהוג בשיוויון בין כל המשתתפים במכרז. השאלה נחלקת לשתי שאלות משנה : האם החובה לנהוג בתום לב מכח סעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים טומנת בחובה גם את החובה לנהוג בשוויון , השאלה השנייה - האם קיימת תנייה חוזית משתמעת אוטומטית בכל מכרז לנהוג בשוויון בין המשתתפים בו, שאלה נוספת בדיון הנוסף היתה האם מוטלת החובה על גוף פרטי העורך מכרז לנהוג בשוויון עם כל המשתפים בו, - בית יולס טענה כי רשות פרטית יכולה לעשות כרצונה בעוד הרשות הציבורית שמעמדה כשל נאמן כלפי הציבור אינה יכולה לעשות כן, ולכן עליה להתייחס למשתתפים במכרז - בשוויון, בית המשפט קבע, אי אפשר לקבוע חלוקה דיכוטומית, ויש לבדוק כל מקרה ומקרה, לגבי אופייה התחרותי של ההתקשרות קובע בית המשפט כי הכנסת עקרון השוויון מהמכרז הציבורי אל המכרז הפרטי הוא פגיעה בלתי נחוצה בעקרון חופש ההתקשרות, השוויון אינו ניגזר בהכרח מעיקרון של תום הלב, ניתן לנהוג בתום לב ועדיין לא לנהוג בשוויון, תחרות הוגנת איננה בהכרח תחרות שוויונית, והצדדים למכרז פרטי אינם מצפים להפעלתו של עקרון זה, עקרון השוויון הוא אבן מסד במכרז הציבורי משום שהוא ציבורי, משום שמדובר ברשות ציבורית ששררה בידה. הרשות הציבורית משום שהיא נאמן הציבור ופועלת למען הציבור חייבת להיות מוגבלת בחופש ההתקשרות שלה על ידי עקרון השוויון כדי למנוע שימוש שרירותי בשררה שבידה שעה שהיא נושאת ונותנת עם הפרט במכרז פרטי ניתן להתנות במפורש היתר לחוסר שוויון, ואילו במכרז הציבורי התנאה כזו אינה תקפה.